סימני אזהרה להתפתחות כאב כרוני
ככל שנקדים לאבחן התפתחות של כאב כרוני, נוכל להעניק טיפול יעיל יותר למטופלים. מחקרים מראים כי קיים חלון זמן קריטי במהלכו מתרחשים תהליכים המעידים על התפתחות הכאב הכרוני, לכן יש חשיבות רבה לאבחון וטיפול בנושא בזמן.
אבל כיצד מזהים מתי מדובר בכאב אקוטי ומתי מדובר בכאב כרוני? מהם הסימנים שיכולים לרמז על התפתחות כאב כרוני?
בראש ובראשונה, חשוב לדעת שישנו קשר הדוק בין התפתחות כאב כרוני וגורמים פסיכו -סוציאליים שונים. להלן דוגמאות לגורמים הקשורים באדם (גורמי סיכון אישיים) עצמו המהווים סיכון להתפתחות כאב כרוני:
🚩 היעדרות ממושכת מהעבודה.
🚩 מעמד סוציו -אקונומי נמוך.
🚩 חוסר השכלה.
🚩 בידוד חברתי - חוסר בסביבה תומכת.
🚩 קשיים פסיכולוגיים בהווה ובעבר – דיכאון ,חרדה, אמונות קטסטרופליות של כאב, טראומות ילדות.
🚩 מין - נקבה (ציון כאב מדווח גבוה יותר) .
🚩 גיל – ככל שהגיל צעיר יותר קיים סיכוי גבוהה יותר להתפתחות כאב כרוני.
🚩 בגיל מבוגר – עייפות, הפרעות במצב הרוח, קשיי שינה, קושי בניידות.
🚩 הרגלים אשר משפיעים על מנח הגוף וביצוע פיצויים תנועתיים.
🚩 ניסיון עבר לא נעים עם כאב.
🚩 היסטוריה משפחתית וגורמים גנטיים.
אך הרקע האישי של המטופל הוא לא היחיד שיכול לעזור באבחון מוקדם של כאב כרוני. קיימים גורמים רפואיים רבים אשר מהווים גורמי סיכון להתפתחות כאב כרוני:
🚩 ניתוחים חוזרים.
🚩 סוג הניתוח (קטיעה, ניתוחי חזה, בית חזה, מעקף עורקים כליליים וניתוח קיסרי)
🚩 טכניקה כירורגית - טכניקות כירורגיות פחות פולשניות ממזערות נזק לרקמות ויכולות להפחית את הסיכון לכאב
כרוני.
🚩 רמת הניסיון של המנתח.
🚩 ניתוחים ממושכים (מעל 3 שעות).
🚩 כאב- עוצמת כאב לאחר הניתוח (כאבים עזים שנמשכים יותר מחודש) ומספר מוקדי הכאב.
🚩 משך הטיפול בכאב לאחר הניתוח.
🚩 דלקות - הפחתת תהליכים דלקתיים עשויה להפחית את הסיכון לרגישות הן בפריפריה והן במערכת העצבים
המרכזית.
🚩 הקרנות באזור הכאב.
🚩 מידת הנזק לרקמה קובעת את חומרת הגירוי הנוזיספטיבי (בשל שינויים כימיים המתרחשים ברקמה אשר
מובילים למצב של היפר-רגישות פריפרית) ומשך תהליך ריפוי רקמות.
🚩 כימותרפיה.
🚩 תחלואה נלווית לכאב.
🚩 שימוש מוגבר בשירותי בריאות או רווחה.
יש לציין, כי ממצאי הדמיה (MRI ו- CT) יכולים לסייע באבחון התפתחות כאב כרוני. בהדמיית תהודה מגנטית וסריקות טומוגרפיה זיהו חמישה מרכזי כאב חשובים אשר קורים בהם שינויים במטריצת הכאב כאשר יש רגישות מוגברת (כלומר, אדם מתמודד עם כאב כרוני):
-
תלמוס – במיקום בו המסלול הספינו-תלמי מגיע לסיומו (Somatosensory).
-
אינסולה קדמית/מרכזית, קורטקס פרה-פרונטלי, וקליפת המוח הקדמית (אחראים על מרכיבים רגשיים ומוטיבציוניים של כאב).
-
אזורי PAG ו-RVM במוח האמצעי ובמדולה (אחראים על תגובת Fight or Flight ואנלגזיה במצבי לחץ).
-
התצורה הרשתית (Reticular formation) – בדגש על מסילות יורדות.
-
מסלול Spino-parabrachial להיפותלמוס והאמיגדלה (אחראים על קואורדינציה סנסורית ואוטונומית).
בנוסף, חשוב לקחת בחשבון כי קיימת קורלציה גבוהה בין הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) לבין חווית כאב כרוני עצימה יותר. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שחולים הסובלים מכאבים כרוניים עם PTSD חווים כאבים עזים יותר, מצוקה רגשית, ונכות גבוהה יותר מאלה ללא PTSD.
המחקרים הראו כי ההתפתחות של כאבים כרוניים הייתה ללא תלות בחומרת הפגיעה (ISS, GCS), סוג הפגיעה, גיל ומין.
לסיכום, על הרופאים לבצע מעקב אחר הכאב של המטופלים 6 ו-12 חודשים לאחר התערבות רפואית כגון ההליכים שהוזכרו לעיל, וזאת ע"מ לאתר סימנים לכאב כרוני וליזום טיפול מוקדם ככל האפשר.