Pacing

Pacing - אסטרטגיה לניהול עצמי של הכאב שמטרתה לאפשר לאדם להשיג שיפור תפקודי ולהגביר את ההשתתפות בתפקודי היום יום, במקביל להימנעות ממצב של התלקחות הכאב (Pain Flare Up) בעת ביצוע הפעילות. יחד עם המטופל , "נפרק" את פעילויות היום יום שלו לחלקים כדי שיוכל לשלוט בהם ולבצע אותם בהתמדה. נראה מהו קצב הפעילות הנכון לו, תוך שילוב של איזון בין זמן פעילות למנוחה.

​

1. תחילה יש לקבוע סף חדש לפעילות תפקודית ספציפית אותה בחרנו למטרה, כך שהיא תסתיים לפני הופעת כאב  (Flare Up).

2. נציע למטופל להשתמש בדף מעקב\יומן בו הסף יוגדר וייכתב בצורה ברורה.

3. נגדיר את המטרה התפקודית. ההתקדמות להשגתה צריכה להיות איטית, עקבית ומתמשכת.

​

ניתן להיעזר ולהשתמש באמצעים חיצוניים למעקב אחר סף הפעילות, כגון שעון עצר אותו נפעיל בתחילת ביצוע הפעילות.

בעת קביעת סף מוטורי, ולשם העלאתו בהדרגה, יש להתייחס למרכיבים הבאים:

• מרכיבי תנועה: מהירות, משך

• שינוי בקונטקסט רגשי או סביבתי

​

באם יש קושי בקביעת סף פעילות, ניתן להשתמש בטכניקות הבאות:

• נפרק את המטלה לשלבים

• נבצע דימוי מנטלי או מוטורי של המטלה

• נשנה את המנח או ההקשר התנועתי

​

קביעת קצב ביצוע הפעילות דורשת מהמטפל ומהמטופל להבין את כמות וסוג הפעילויות אותה הוא יכול לבצע מבלי להחריף את הכְּאֵב.

המטרה היא לנוח או לשנות פעילות לפני שחווים רמות גבוהות של כאב או עייפות וכך להימנע מזמן ממושך הנדרש להתאוששות.

ניתן לדרג פעילויות בהתייחס לדרישות הקוגניטיביות, הפיזיות, החברתיות והרגשיות.

הקצב כולל גם תעדוף ותכנון הפעילות על מנת להבטיח השתתפות מרבית בחיי היום יום.